פסק-דין בתיק ת"א 21226-12-10

1.      ביום 5.1.10 נפגע המנוח אבן חיים סלומון ז"ל בתאונת דרכים קשה, שבעקבותיה הוא אושפז בבי"ח רמב"ם, שם הוא שהה ביחידה לטיפול נמרץ עד 17.1.10, אז נפטר מפצעיו בתאונה. בגין הנזקים שנגרמו בתאונה, הגישו התובעים, אלמנתו וילדיו של המנוח, את תביעתם דנן נגד הנתבעת, מבטחת הרכב בו נסע המנוח בביטוח חובה, בהיותם תלויים במנוח ויורשיו על פי דין.

2.      אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריותה של הנתבעת לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו למנוח ולתובעים בתאונה, והמחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק. עיקר המחלוקת בשאלת גובה הנזק נוגעת לשאלה אם עובר לאירוע התאונה עבד המנוח בעבודות שלא דווחו לשלטונות המס ואם כן, מה היה גובה הכנסתו הלא מדווחת.

הכנסות המנוח

3.      עובר לפטירתו היה המנוח מוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי,  ושולמה לו קצבת נכות כללית. גובה הקצבה, בהתאם לאישור המל"ל מיום 14.1.2010 שצורף לתצהירי התובעים, עמד על סך 5,115 ש"ח לחודש עד חודש 7/09 ומחודש 7/09 ועד פטירתו, קצבת הנכות עמדה על סך 4,284 ש"ח לחודש.

טענות הצדדים

4.      בנוסף לקצבת נכות כללית טענו התובעים, כי המנוח עסק לפני פטירתו ועד הפטירה במגוון עיסוקים, שההכנסה מהם הסתכמה בסכום אשר נע בין 10,000 ש"ח עד 12,000 ש"ח לחודש, מעבר לקצבת הנכות הכללית. לטענתם, מדובר בהכנסות שהמנוח לא דיווח עליהן לשלטונות המס, ולכן אין ברשות התובעים מסמכים כלשהם באמצעותם ניתן להוכיח את הטענה. על כן, וכדי להוכיח את טענותיהם כמתואר לעיל לעניין ההכנסה הנוספת של המנוח, צירפו התובעים מספר תצהירים של קרובי משפחה ומכרים שונים, שהכירו את המנוח וידעו לספר, לטענתם, על עיסוקיו השונים ערב הפטירה ועל הכנסתו מאותם עיסוקים.

5.      הנתבעת ביקשה לדחות מכל וכל את טענות התובעים בעניין זה. לטענתה, בעל דין אשר מבקש לטעון להכנסה בלתי מדווחת ולהכנסה גבוהה מהכנסתו המדווחת לשלטונות המס, מוטל עליו נטל כבד להוכחת טענותיו. בענייננו, כך נטען, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם ומהראיות שהוגשו על ידם, לרבות עדותה של האלמנה בחקירה הנגדית, עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי המנוח היה מוגבל מאד מבחינה גופנית, לא עבד ולא יכול היה לעבוד בכל עבודה שהיא, ולא הייתה לו כל הכנסה מלבד קצבת הנכות הכללית שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי.

דיון והכרעה

6.      לאחר שעיינתי בעדויות ובראיות התביעה ובראיות שהגישה הנתבעת, הגעתי למסקנה, כי טענות התובעים לעניין עיסוקיו של המנוח והכנסותיו מעבודה ערב התאונה הן טענות מופרכות וחסרות בסיס שנולדו לצרכי התביעה ולצורך זה בלבד. כפי שיפורט להלן, חוסר האמינות של עדי התביעה בלט לעין. הם מסרו גרסאות תמוהות, בלשון המעטה, באופן שמעורר פליאה כיצד מספר כה רב של עדים היה מוכן לעמוד על דוכן העדים ולמסור עדות שאינה נכונה בעליל.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט עמית בת"א 355/07 (מחוזי חיפה) פלוני נ' פלוני, שם סקר השופט עמית את ההלכות בעניין הכנסות בלתי מדווחות, והביע תמיהה אם יש להשאיר על כנה את ההלכה שמתירה התחשבות בהכנסות הבלתי מדווחות בקביעת בסיס השכר לצורך חישוב הפיצויים. באותו פסק דין נקבע:

"כל עוד רשאי הניזוק להוכיח היקף ההכנסות הלא מדווחות, נדרש בית המשפט לשמיעת מסכת ראיות, לעיתים מורכת וארוכה, בנושא זה. במצב דהיום, יש כדי לעודד ניזוקים להעלות טענות מעין אלה, בבחינת שיטת "מצליח", גם אם אין בסיס לטענה. בכך נמצאנו מאריכים את הדיון ומסכלים אפשרות להביא את הצדדים לפשרה על סמך ההכנסות המדווחות".

כך הוא המצב בענייננו. על אף שלא היה בסיס לטענה מלכתחילה, העלו התובעים את הטענה שלמנוח היו הכנסות בלתי מדווחות. בשל כך לא קיבלו התובעים הצעת פשרה של בית המשפט ובשל כך נאלץ בית המשפט לשמוע מספר רב של עדים, שזומנו על ידי התובעים להוכחת טענותיהם.

7.      מהמסמכים שהגישה הנתבעת ושחלקם חתום בידי המנוח עצמו עולה, באופן הברור ביותר כי המנוח היה מוגבל מאד מבחינה פיזית, סבל מנכות קשה ולא היה מסוגל לעסוק בעיסוק כלשהו. בטופס תביעה לקצבת נכות כללית שהגיש למוסד לביטוח לאומי ביום 29.8.02, כשמונה שנים לפני הפטירה (מוצג נ/7), הצהיר המנוח כי הוא סובל מסכרת ומלחץ דם גבוה, וכי בשל כך הוא אינו עובד מאז חודש 5/02.

ביום 25.11.04 הגיש המנוח למוסד לביטוח לאומי תביעה לקצבת שירותים מיוחדים (מוצג נ/8), שם טען כדלקמן: "בשל בעיות קשות בראיה אני נזקק לעזרה הן באכילה והן ברחצה וניקיון". בתשובה לשאלה ממי הוא מקבל עזרה, טען המנוח, כי הוא מקבל עזרה מבתו פרח. ביום 24.10.05 הופיע המנוח בפני ועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי לשם קביעת נכותו הכללית. בפרוטוקול הועדה מאותו יום (מוצג נ/10) פירט המנוח את המגבלות מהן הוא סובל כדלקמן:

            "בן 45, סובל מסכרת עם טיפול בזריקות אינסולין, יתר לחץ דם, וליקוי ראיה עקב סכרת, עבר ניתוח בעין שמאל ב - 8/04. מטופל בלייזר בשתי העיניים. יש החמרה בראייתו מבדיקה קודמת".

על סמך תלונות אלו של המנוח, נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 100% בגין ליקוי ראיה, נכות בשיעור 65% בגין סכרת ו - 10% בגין לחץ דם. על סמך תלונות אלו קיבל המנוח לאורך השנים ועד פטירתו קצבת נכות כללית.

ממסמכים אלה עולה, כי לדברי המנוח עצמו ובהתאם לחוות דעת הועדה הרפואית שדנה בעניינו במסגרת נכות כללית, הוא לא היה מסוגל לעסוק בעיסוק כלשהו, וכי בפועל לא עבד בעבודה כלשהי מאז שנת 2002 ועד פטירתו בתאונה.

8.      יתרה מכך, אלמנתו של המנוח, שהיא התובעת העיקרית בתיק זה והיחידה התלויה במנוח (למעט טענה שהועלתה על ידי התובע מס' 2 לתלות זמנית במנוח למשך שנתיים מהפטירה), כלל לא טענה בתצהיר עדותה ראשית, כי המנוח עבד עובר לאירוע התאונה, והסתפקה בטענה שלמנוח היה דוכן בשוק בו נהג למכור פירות וירקות, מבלי לפרט עד מתי היה לו דוכן כנטען ומה היה גובה הכנסתו מאותו דוכן. עניין זה הובהר בחקירתה הנגדית של האלמנה, שם היא אישרה כי עובר לאירוע התאונה, המנוח לא היה עובד, לא היה לו כל עיסוק ובעצם מאז שחלה בסכרת ובלחץ דם גבוה בשנת 2002, הוא לא עבד בעבודה כלשהי. להלן הקטע הרלוונטי מעדותה של האלמנה:

                        "ש. הוא (המנוח - ע.ט) עבד?